איפה אימוץ AI באמת מתחיל

תשאלו מייסד איפה AI צריך לנחות קודם וכמעט כולם יגידו פיתוח. זה האינסטינקט: לשים את הטכנולוגיה החדשה ליד האנשים הטכניים ולתת להם להסתדר.

ואז עוברים שישה חודשים ושום דבר לא עלה לאוויר.

הסיבה היא לא שהצוות הטכני גרוע בזה. הסיבה היא שהעבודה ששווה לעשות עליה אוטומציה יושבת בעיקר במקום אחר, ואף אחד לא מצביע עליה.

פיתוח הוא החדר הקשה, לא הקל

למפתחים כבר יש דעה. הם עובדים עם הכלים האלה מלפני שקראו לזה אימוץ, יש להם שיטה שהם אוהבים, והם צודקים שהם כנראה יכולים לבנות את זה לבד.

אז צוות טכני נוטה להחזיק את העבודה אצלו. לא מתוך התנגדות, מתוך יכולת, ומתוך הנחה סבירה שזה השטח שלהם.

במקביל ההנהלה קוראת בלינקדין מה כולם עושים ומאבדת סבלנות. הלחץ נבנה משני הכיוונים ונוחת על אותה קבוצה קטנה, שגם ככה עמוסה.

התוצאה היא הרבה ניסיונות ומעט מאוד שעולה לאוויר.

הבדיקה. תשאלו את ראש הפיתוח מה מהלך ה-AI הכניס לפרודקשן ברבעון האחרון. אם תקבלו דברים עם שמות עליהם, פיתוח מסודר וכדאי לעזוב אותם. אם תקבלו רשימה של ניסויים, זה תקוע, ועוד לחץ לא ישחרר את זה.

המחלקות בלי מפתחים לא מקבלות כלום

ציות. משפטי. כספים. מכירות. תמיכה. אף אחד לא ישאיל מפתח לצוותים האלה כדי שיבנה להם סוכן AI, כי המפתח נחוץ במקום אחר והבקשה אף פעם לא מטפסת מספיק גבוה.

גם אין מי שמוכר להם. כל ספק בשוק הזה פונה ל-CTO, כי שם התקציב ושם ההדגמה עובדת. את המצגת שממליצה להתחיל מפיתוח כתב מישהו שמעולם לא ראה אנליסטית ציות עובדת.

אז הצוותים האלה מקבלים את חלון הצ׳אט ותו לא. מדביקים פנימה, מעתיקים החוצה, וכולם קוראים לזה אימוץ AI.

וכאן בדיוק נמצאת העבודה. לא כי האנשים האלה פחות מוכשרים, אלא כי העבודה שלהם קריאה יותר. אנליסטית ציות תגיד לכם בדיוק איך נראה המסמך שהיא מוציאה, איזה שדה מגיע מאיפה, ואיזה כללים אף פעם לא זזים. זה אפיון. תנו אותו למישהו שיודע לבנות והוא הופך למערכת אמיתית תוך ימים.

העבודה של מפתח הרבה יותר קשה לאפיון, ובדיוק בגלל זה עדיף שהם יעשו אותה בעצמם.

החלוקה שגורמת לזה לעבוד

אני בתוך זה כבר תקופה ב-Scytale, חברת ציות ואבטחה בתל אביב. סמנכ״ל המו״פ שלהם, אייל קפרי, מתאר מאיפה הם התחילו:

"השימוש שלנו ב-AI היה מפוזר. עומרי בנה את השיטה ש-Claude רץ עליה היום, בכל מחלקה, ואנחנו רצים הרבה יותר מהר ובאיכות גבוהה יותר."

המילה החשובה שם היא כל. לא פיתוח. כל מחלקה.

התבנית חזרה על עצמה בכל מחלקה וזו תמיד אותה חלוקה. הם מביאים את המומחיות בתחום. אני מביא את הטכנולוגיה. אף צד לא עובד לבד.

יועץ ציות יודע איך נראית תשובה שאפשר לעמוד מאחוריה, ומזהה מיד כשהפלט שגוי בצורה עדינה. אני יודע איך לגרום לדבר להוציא את הפלט הזה בעקביות, איך לתת לו זיכרון שמכיר את העסק, ואיפה לשים את העצירות. תשימו את שניהם בחדר לכמה שעות ותקבלו משהו שאף אחד מהם לא היה מוציא לבד.

העצירות חשובות כאן יותר מכל דבר אחר. המחלקות האלה נוגעות בעבודה מפוקחת, בהתחייבויות ללקוחות, בכסף ובדיווחים, ובכל אחד מאלה תשובה שגויה יקרה וקשה לחזור ממנה. לכן הבנייה מתחילה משלב הבדיקה האנושית וכל השאר מסתדר סביבו. סוכן ה-AI מנסח ומרכיב. אדם מוסמך עדיין קורא וחותם, ולדלג על זה בנוי להיות קשה ולא קל.

הבדיקה. תצביעו על כל שלב שבו משהו יוצא מהבית: מייל ללקוח, דיווח, מספר שנכנס לדוח. תשאלו מי קורא אותו לפני שהוא יוצא. אם התשובה היא שם של בן אדם, יש לכם מערכת. אם התשובה היא שה-AI מסדר את זה, יש לכם חשיפה עם עיצוב יפה.

איפה כן להתחיל

אם לצוות הטכני שלכם יש את מהלך ה-AI והוא זז, תעזבו אותו ולכו לעזור למישהו אחר.

אם הוא לא זז, עוד תשומת לב לפיתוח היא לא הפתרון. היכנסו למחלקה הכי פחות טכנית שיש לכם, שבו עם בן אדם אחד שעה, ובקשו שיראה לכם מה הוא עשה אתמול. תמצאו את אותו דבר בכל פעם: מסמך שמורכב ביד מארבעה מקומות, כלל שחי בראש של אדם אחד, שעה ביום שהולכת על משהו שיש לו צורה.

זו העבודה הכי טובה בעסק, והיא ישבה שם כל הזמן הזה כי אף אחד טכני לא הופנה אליה.