הניסוח עבר לתוך המערכת

רוב האנשים שאומרים לי שהם כבר עובדים עם AI מתכוונים לדבר אחד. הם פותחים צ׳אט, שואלים שאלה, קוראים את התשובה, וחוזרים למסמך שהם כותבים.

זה מנוע חיפוש משופר. שימושי, וזה לא מה שהכלים האלה נועדו לעשות.

מה שכתוב כאן הוא בנייה בתפקיד המשפטי והציות של חברת סייבר. המומחית שעושה את העבודה הזאת לא נקובה בשם, והסיפור הוא על העבודה ולא על האדם.

איך העבודה נראתה קודם

מסמכים שמורכבים ביד. גוגל דוקס ואקסל פתוחים אחד ליד השני. תקדים שנמצא לפי זיכרון של תיק קודם, ואז פתיחת הקובץ והעתקה ממנו. תבניות היו קיימות במובן הזה שמסמכים ישנים היו קיימים.

ובלשונית שלישית הצ׳אט פתוח, עונה על שאלות.

הפער בין שני הדברים האלה הוא כל הסיפור. מערכת שיודעת להוציא את המסמך כבר ישבה שם, והשתמשו בה כדי לבדוק דברים בזמן שבן אדם מוציא את המסמך בעצמו בכל מקרה.

הבדיקה. בקשו ממי שמוכר לכם AI לנקוב בתוצר שהוא מפיק. אם הוא נוקב באחד, מכתב מנוסח, שורה מלאה בספר, סיכום מוגמר, תוכלו לבדוק בשבוע הבא אם הוא הגיע. אם התשובה היא שזה עוזר לצוות לעבוד מהר יותר, מוכרים לכם מנוע חיפוש עם מנוי.

מה באמת הזיז את זה

שלושה או ארבעה סשנים. זה מספר אמיתי והוא מפתיע אנשים, אז שווה לפרט מה קורה בהם.

הראשון הוא מיפוי, ורובו המומחית מדברת. אילו מסמכים יוצאים, באיזה סדר, מאיפה מגיעה כל עובדה, ואילו כללים אף פעם לא מתכופפים. לא התהליך כמו שמישהו היה מתאר אותו בישיבה. זה שבאמת רץ ביום שלישי שעבר, כולל החלקים המביכים.

אחר כך בונים, מחוץ לשיחה. מה שיוצא זה לא פרומפט. זה אוסף קבצים שמתאר איך עושים עבודה משפטית בחברה הזאת: סוגי המסמכים, תחומי השיפוט, סגנון הבית, הניסוחים שמשתמשים בהם ואלה שלא. זה הזיכרון, וזה קרוב יותר לגרסה כתובה של התפקיד מאשר לכל מה שאנשים מדמיינים כששומעים AI.

ואז סשן שבו מתקינים את זה ועוברים ביחד על תיקים אמיתיים, מתקנים בקול רם. כשהוא טועה מתקנים את הפלט, אחר כך מסבירים למה, והוא כותב לעצמו את הכלל.

עד הסשן הרביעי כבר היה שם דשבורד בנוי מעל הכל, שאף אחד לא ביקש.

הסביבה חשובה כאן, וזה החלק שמפספסים. זה לא היה כלי פיתוח. זה רץ בסביבת העבודה השולחנית של Claude, שיושבת בין הצ׳אט לבין סביבת הפיתוח המלאה, ובגלל זה מומחית לא טכנית יכלה לקחת את זה לידיים במקום להישאר תלויה בי.

ההדגמה שהפילה את האסימון

הרגע שבו זה נהיה ברור היה מכתב GDPR שיצא משורת הוראה אחת. משפט אחד נכנס, מכתב שלם ומפורמט נכון יוצא, עם כל הפרטים כבר בפנים במקום מוקלדים מחדש.

זה כל ההבדל בתוצר אחד. לא תשובה יותר חכמה לשאלה. הדבר עצמו, שאחרת היה לוקח את כל אחר הצהריים.

מה שבמכוון לא השתנה

כל מילה עדיין נקראת לפני שהיא יוצאת.

זו לא הסתייגות שהודבקה בסוף, זה התכנון. עבודה משפטית וציות היא מפוקחת, מגיעה ללקוח, וטעות בה יקרה וקשה לתיקון. לכן המערכת מנסחת ומרכיבה, ואדם מוסמך קורא וחותם. שליחה היא עצירה. הגשה היא עצירה. שום דבר לא יוצא בלי שבן אדם החליט שהוא יוצא.

הדיבור על פרודוקטיביות הופך את זה על הראש, והתעשייה ממשיכה למכור את הגרסה ההפוכה. שלב הבדיקה הוא לא המחיר שמשלמים על הכלי. שלב הבדיקה הוא מה שתמיד היה העבודה עצמה. מה שהמערכת לקחה זו ההרכבה המכנית מסביב: למצוא את התקדים, לסדר את הפורמט, להקליד מחדש פרטים שכבר קיימים במקום אחר.

הבדיקה. קחו את התהליך שאתם שוקלים להעביר הלאה ומתחו בו קו, שיקול דעת בצד אחד והרכבה בצד השני. אם הקו ברור ואתם יודעים להגיד לאיזה צד נופל כל שלב, התהליך בשל. אם אתם לא מוצאים את הקו, הוא לא, ואוטומציה עליו תקבור את שיקול הדעת במקום לתמוך בו.

מה לקחת מזה

מה ששינה את זה לא היה מודל טוב יותר. זה היה לכתוב איך העבודה נעשית, מה שאף אחד לא עשה קודם, ולשים את זה איפה שהמערכת קוראת בכל הרצה.

לרוב המקצוענים חסרה בדיוק שיחת מיפוי אחת. הידע כבר בראש שלהם, בפירוט מלא, והוא מעולם לא יצא משם.

התפקיד לא הפסיק להיות עבודה משפטית. הוא הפסיק להיות הקלדה.